ובגיל 80 אהיה כבר מוכנה לחיים?
השבוע הגיעה אלי ליאת, בחורה מקסימה, עוסקת בספורט מאז שזוכרת את עצמה. הייתה בנבחרות צעירות, והצליחה בהן. אבל דבר אחד ליווה אותה תמיד, היא מהרהרת בדברים.
חלק מהמאמנים כבר העירו לה בעבר על הנטייה הזו, להתלבט, להרהר לשאול שאלות, להסתקרן. הם פרשו זאת כחוסר מיקוד. אולי לעיתים הרגישו מאוימים מהסגנון הזה שרוצה להבין למה עושה את מה שעושה.
החלק האהוב עלי בעבודתי כפסיכולוגית, כמו גם בעבודתי האמהית, זה לראות את הלקוחות שלי גדלים. בונים ערכים ומתעצבים. זה תהליך ואני תמיד שמחה ללוות אותם בהתחבטויות ובצמתים החשובות.
כשליאת התיישבה היה ברור לי מיד שאנחנו עומדות בצומת מרכזית ומסתכלות לכל הכיוונים, מנסות לבחור דרך לחצות. ביקשתי ממנה להוביל אותי דרך אפשרויות החציה. יש תמיד את המדרכה ממול, שניתן לעבור אליה במעבר חציה כשהרמזור ירוק. משהו בטוח ואחראי שיוביל אותה למחוז חדש. ויש את החציה האלכסונית, בלי מעבר חציה ובלי רמזור.
כמובן שבחיים האמתיים, מיד הייתי מכוונת למעבר החציה וגם מזכירה להסתכל לצדדים למרות הרמזור הירוק. אבל בעולם המטפורי שלנו, החציה האלכסונית נראתה לי מאתגרת ומעניינת יותר. כזאת שתשים אותה בצד השני אבל תביא איתה אתגר והרפתקה.
צד אחד מציע אפשרות קלה. ללכת על המוכר והלא מאיים ומסוכן. זו אפשרות ברורה שלצידה יש תמורה קטנה וידועה מראש. היא לא מסוכנת אך מתגמלת בוודאות ובאופן מינימאלי. מה שברור זה שהלמידה ממנה קטנה ולא באמת יעילה. הצד השני הציע לבחור בפחות מוכר ויותר מאתגר. מסוכן קצת. אולי הדרך פחות נעימה ואף קשה יותר, אך בוודאות מתגמלת לטווח הרחוק. מתגמלת בלמידה! ובכלל, עדיפה היתה מבין שתי האפשרויות.
אז מה ההתלבטות בעצם? הקשתי. כי אני כמו תמיד רואה את האתגר כבחירה ראשונה. ברור לי שכל אירוע, אם רק נוכל לראות אותו כהזדמנות, יהווה צומת לגדילה והתפתחות. חשבנו יחד, התלבטנו, העלנו יתרונות וחסרונות וכמעט הצלחתי לכוון אותה לחצות באלכסון, כשפתאום אמרה: "טוב, אז בגיל 80 אהיה מוכנה כבר לחיים לדעתך?"
חייכתי, בגילי כבר מותר לחייך על שאלות של יופי הנעורים.
אני רואה בהכל אתגר. אולי ככה החיים לימדו אותי. איזו משמעות יש למשברים, צמתים קשות ורגעים לא נעימים אם אין מאחוריהם הזדמנות? עם השנים הרחבתי את התיזה הזו למקום של אידאולוגיה.
בצומת אני תמיד אעדיף את האפשרות המאתגרת, ואף אבחר בה במודע. לא צריך להגזים, אני לא מזוכיסטית אלא מלאת אמונה שכשאדם מעז להתמודד עם דברים קשים מתוך בחירה, הוא גדל ומתחשל. ברור שלא אבחר בבחירה הקשה יותר, אם אין לי עניין בה, אך לא אכניס את גורם הקושי כמרכזי בשיקול.
ליאת הבינה וחייכה. היא בחרה לחצות באלכסון ולהתמודד עם האתגר.
כבר אמרתי שהבחורה הזו מיוחדת?
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
