התכתבות זו לא שיחה

לקוחה וותיקה וחוזרת הייתה אצלי השבוע. צעירונת שמתאמנת בספורט יחידני. היא מגיעה אלי מדי פעם כשדברים צפים ואנחנו פותרות אותם במפגש או שניים, בשל הניסיון הרב והתקשורת בינינו.

השבוע היא הגיעה כי המאמן אמר לה שהיא "לא במצב טוב" וכדאי שתברר איתי מה מפריע לה. היא התחלה לספר שיש לה בעיה במוטיבציה, ושלא בא לה להתאמן כל כך. ניסיתי לברר את המקור למצבה ומה עובר עליה בתקופה האחרונה. היא תיארה עומס רגיל אך ציינה שמזה למעלה מחצי שנה לא הייתה לה פגרה אפילו לא של שבוע. היא חזרה לא מזמן מתחרות גדולה באירופה ולא התאוששה מנטאלית.

שאלתי אם דברה על כך עם המאמן. ניסיתי להבין ממנה איך זה עלה, מה בדיוק נאמר, באיזה טון הוא הגיב, האם הוא כעס. והיא השיבה, רגע, אני אקריא לך מה הוא אמר בווטסאפ.

זה מיד הקפיץ אותי. מה זאת אומרת "אמר בווטסאפ?" ממתי אומרים בווטסאפ? בווטסאפ כותבים. יש כאן בלבול.

גם כשהבן שלי בוחר להיעלב ממשהו שנכתב לו בווטסאפ, אני מנסה להסביר שזו לא באמת שיחה, שאולי נתן את האינטונציה בעצמו להתכתבות ופרש לא נכון משהו תמים, שנכתב על ידי חבר.

כשלעצמי כבר נתקלתי לא פעם באי הבנות שמקורן באינטונציית הקריאה של מקבל ההודעה או בניקוד חסר שהפך את ההודעה מחיובית לביקורתית ושלילית וגרר מריבה רצינית.

הייתי בהלם. אני מבינה שהזדקנתי ואני לא טכנולוגית כמו הדור הנוכחי, אבל הפעם גם המאמן התבלבל. התקשרתי אליו מיד והבעתי את מחאתי. מה פתאום אתה שולח את הספורטאית אלי מבלי ששוחחת אתה? ולא שיחה בטלפון, אלא שיחה של פנים אל פנים, עם אינטונציה והבעות פנים. עם דיאלוג.

אני רואה את יתרונות הטכנולוגיה. זה נח וזמין, לוקח פחות משאבים ומעביר אינפורמציה בקלות ובמהירות. ניתן לניסוח, ונשמר כתיעוד. במקביל אני חווה את החסרונות, זה מייצר ריחוק, חוסר לקיחת אחריות ונתק רגשי בין אנשים ומשאיר תיעוד, כן זה לטוב ולרע…

מאמנים והורים, שוחחו עם ילדיכם. גם בין חברים ובכלל. הטלפון והאלקטרוניקה נועדה לתאומים ולא לניהול מערכות יחסים. איבדנו היום כל מגע אישי, והפכנו לטכנולוגיים.

ילדים יכולים לפגוע מבלי לקחת אחריות, הורים מתעלמים מבלי לראות מצוקה, ומאמנים הפסיקו לאמן והפכו לתוכניות מחשב נטולות קשר רגשי. לא חבל?