השגיות ותחרותיות

אני אמא, הכי מאוהבת בעולם. אני מונעת על ידי הרצון האמיתי שלי להיות האמא הכי טובה שאני יכולה. בתפיסתי יש מקום לכולן להיות אמהות טובות. אני אשה השגית! אני תמיד שואפת מעצמי ליותר ורוצה להיות הכי טובה שאני יכולה. זה ביני לבין עצמי, זה לא שלי מול העולם.

אני פסיכולוגית ספורט. אני רוצה להיות פסיכולוגית הספורט הכי טובה בעולם, אבל יותר טובה מכל האחרים. אני אשה תחרותית! אני רוצה להיות יותר טובה מאחרים. זה לא רק אני מול עצמי אלא אני מול העולם.

השגיות ותחרותיות הן תכונות המשולבות זו בזו פעמים רבות. הן מופיעות אצלנו כתכונה ולעיתים תלויות מצב, כשקיים הבדל בין השגיות ותחרותיות.

המאפיין אנשים השגיים הוא שהם שואפים למצות את היכולת של עצמם.

לא כל האנשים בעולם הם אנשים השגיים, ותכונה זו אינה תכונה מולדת- זוהי תכונה שמתפתחת לאורך החיים בהתאם לסביבה בה גדלנו, לאופיינו ולאירועי החיים. אנשים השגיים שופטים עצמם על פי הדרך בה הם מתקדמים ושואפים תמיד להיות טובים יותר, ותכונה זו תבוא לידי ביטוי במגוון העיסוקים של אותו אדם.

תחרותיות היא כן תכונה מולדת- בכל אדם קיים יצר תחרות המתפתח בהתאם לחוויות חייו. אדם תחרותי רוצה לנצח, זו שאיפתו וזה מה שמניע אותו. הוא לא בהכרח עסוק בדרך, הוא עסוק בתוצאה עצמה!

ישנם אנשים שיגדירו עצמם כאדישים. אין להם שאיפות, הם לא מנסים להגיע גבוה. הם לא יחושו צורך פנימי בהישגיות שלא לדבר על יצר תחרותיות, ויהיו אנשים שימצאו עצמם בעלי אחת מהתכונות בלבד.

בגדול, אנשים השגיים שופטים את עצמם על פי הדרך, ותחרותיים שופטים את עצמם על פי התוצאות.

האם אני הישגי/ת או תחרותי/ת?

זה לא תמיד פשוט וגם לא תמיד ברור לנו. האם התכונה גורפת או יש כאן ענין מצבי?

בספורט קיים קידוש של החלק התחרותי. מגיל צעיר הספורטאי מחונך על ידי הסביבה שלו להיות תחרותי. לנצח. התוצאה היא המקודשת.

הנסיון שלי מלמד שלא חייבים ללחוץ ספורטאי לניצחון, אפשר ללמד אותו גם להשגיות, לדרך.

למדו את הספורטאים להתעסק בעצמם ובדרך שלהם, ולא לחשוב רק על הניצחון. עיסוק בדרך יכול לשפר את ההישגים, ולקדם הצלחות וניצחונות.

סתם קצת חומר למחשבה.