הקו האדום

השבוע התחלתי לעבוד עם לקוח חדש. בחור צעיר ומאוד תחרותי. בשל היותו קטין הגיע עם הוריו. כבר מהכניסה לקליניקה ראיתי מערכת יחסים חברית, אוהבת ובעיקר מאוד מכבדת בין הנער להוריו.

ואז, רגע לפני שנכנסנו לעבודה, הוא הגיב למשפט של אביו ב"מה אתה מבין בכלל"… אני מודה הופתעתי. זה לא הלם את התנהגותו עד כה.
כשהגענו לדבר על המאמן שלו, הוא שיבח את עבודתו המקצועית, סיפר כמה הוא עוזר לו ואיך היחסים מובילים לעלייה מתמדת בתוצאות שלו, נפלא! ואז נכנס משפט המבקר את חייו האישיים שוב בצורה מזלזלת ושאינה מכבדת כלל.

הרגשתי מעט לא בנוח, אבל עדיין לא יכולתי לשים את האצבע למה. בסך הכל ישב מולי בחור צעיר, מחונך, נעים הליכות, שיודע לפרגן לזולת, עם איזו אמירה שאולי נתתי לה פרשנות יתר. אז למה אני כל כך מוטרדת?

היות וזו פגישה ראשונה, רק התחלנו לגעת בדברים ועדיין לא נעשתה עבודה לעומק, נפרדנו לשלום באהבה גדולה והבחור כבר עמד בדלת כשקיבל טלפון מחבר ויכולתי לשמוע אותו מתרחק עם השיחה כשהוא אומר, "אחי היא תותחית. תגיש אותי לטסט בתוך חודש אבל אחי היא מכוערת תחת!"

ואז נפל לי האסימון, לבחור הצעיר, אין קו אדום. הכל מותר מבחינתו. הוא בקושי התרחק מהדלת והיה ברור שאני שומעת ובכל זאת הרשה לעצמו להגיד את מה שהתחשק לו.

שלא תטעו, אין לי בעיה עם ביקורת, זה בסדר ונכון תלוי מתי ואיך היא נאמרת. ואם היא נאמרת ממקום שמעוניין לעזור לזולת להשתפר או ממקום שמעוניין להעליב אותו.

גם לי יש אמיתות בחיים, גם אם אני אוהבת לבקר דברים שלא תואמים את דעותיי. אבל יש לי קו אדום מאוד ברור, דברים שבין אדם לחברו הם חוק! הם קו אדום! אדם הפוגע בזולתו, מאמן המשפיל ספורטאי, חבר המנצל את חולשתו של הזולת, אילו הן עבירות שאינן מקובלות עלי. הן כרטיס אדום והרחקה לצמיתות!

מותר להיות פתוח ואפילו אנרכיסט. מותר לא לשחות בזרם, לערער על מוסכמות ולהמציא את הגלגל מחדש, אם זה מרגיש נכון, אבל אסור לעשות זאת על חשבונם של אחרים.

כשאתה מזלזל באחר אתה לא מכבד את עצמך.