הפסיכולוגיה מאחורי בעיטת 11 מטר

מודה, אני אוהבת בעיטות 11 מטר. נכון זה לא פוליטיקלי קורקט שמשחק של שעתיים יוכרע בסוף בבעיטות עונשין, אבל זה כיף בכל מקרה. אני מבינה, משחק כדורגל בנוי על מיומנויות פתוחות. כל הזמן הגירויים והסביבה משתנים והשחקנים לא בשליטה מלאה על הקורה, ואילו בעיטת 11 מטר זו מיומנות סגורה.

השחקן הבועט לוקח את הזמן שלו ומבצע רק ברגע שהוא מחליט. אין אירועים משתנים מהצד והסביבה יציבה ולא משתנה. אני לא מדברת על הקהל והשוער אלא על האירועים על המגרש ברגע ביצוע המיומנות. בכל זאת, זה מאד מעניין לראות.

ישנם דברים רבים המשפיעים על הביצוע של בעיטות 11 מטר מבחינת מיומנות השחקן, רמת המתח והעייפות שלו וכמובן, רמת השוער, אבל מאחורי הבעיטות יש את הפסיכולוגיה שמניעה את הבועטים והשוערים והיא עשויה להטעות סטטיסטית.

1. רבים מאמינים כי בבעיטת 11 חובת ההוכחה היא על השחקן הבועט ולא על השוער. זו הטיה חשיבתית שמסירה אחריות מהשוער. הוא מצליח או נכשל. על פי רב אם השוער עוצר הוא יזכה לתשואות אך הביקורת תהיה רבה יותר על הבועט. מספיק לנו כקהל, שהשוער יזוז ממקומו כדי שנהיה מסופקים מביצועו.

2. במחקרים שבדקו את אזורי הבעיטה מצאו כי כמו כל דבר בצבא, גם הבעיטות נחלקות לשלוש. שליש לצד הימני, שליש לאמצע ושליש לצד השמאלי.
בהתאם לשני משתנים אלו, שוער שיתרכז בעצירת הכדורים המגיעים למרכז השער ולא יזנק לאחד הצדדים יעורר ביקורת רבה והאחריות תהיה עליו.

3. כדורים הנבעטים לפינות בקצוות השער העליונות בשני הצדדים או התחתונות ביותר, לא ניתן לעצור אותם, אם הם מגיעים בעצמה חזקה. כלומר, בעיטה מדוייקת יכולה להבטיח כיבוש ב100%. השוער, גם אם יזנק למקום הנכון, לא יוכל להספיק להגיע לכדור ואם יגע בו לא יוכל לעצור אותו. מה שדורש מהבועט יכולת דיוק גבוהה מאד ומוכנות לקחת סיכון.

משתנה זה עם ההבנה שחובת ההבקעה עליו, גורם לשחקנים רבים לחשוש להחטיא את השער, כתוצאה מכך לבעוט יותר למרכז, מה שמקטין את סיכויו להבקיע. אולם מיומנות גבוהה תבטיח הבקעה.

ואולי זו הסיבה שאני כל כך נהנית לצפות בבעיטות 11, זה מוכיח איך מיומנות סגורה מושפעת מהבטים פסיכולוגים עמוקים.

בינינו, אם מתעמלת יכולה לנתר על קורה, או לזרוק כדור לגובה רב בעיתוי מוזיקאלי מדויק ולגובה המתאים ואז לתפוס אותו, הווה אומר שאימון רב על בעיטות עונשין מדויקות, יגביר את הסיכוי להצלחה.