הפסיכולוגיה היא לא הסיבה, היא רק השיעור

השבוע קבע איתי פגישה גולש רוח צעיר, ליוויתי את אחיו תקופה וכעת הוריו חשבו שהגיע הזמן שאפגוש גם אותו.
הסיבה, הוא חווה קשיים בעקבות מעבר למפרש גדול יותר, כהכנה לתחרויות הבוגרים.

אין הבעת אמון גדולה מזו עבור מתחרה צעיר, כאשר המאמן מעביר אותו לשלב הבא. אבל האימונים כמו גם התחרות הראשונה, לא עברו בנחת.

למרות שהגיע מלא מוטיבציה לאימונים ולתחרות. הוא קצת מתקשה עדין עם המעבר למפרש הגדול, אבל עם מוטיבציה שיא.
היום הראשון הלך לא טוב. למרות שהרגיש מאד טוב עם עצמו לא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי, לפי דבריו. הוא לא הסתדר עם הרוח, ומה שהכי הציק לו זה שלא הרגיש בטחון בגלשן או בעצמו.

זו הנקודה בה החליטו הוריו שיש פה בעיה מנטאלית והגיע הזמן שניפגש.

אני רגילה ואפילו שמחה שאנשים מסבירים את חוסר ההצלחה שלהם בתחרויות באלמנטים הפסיכולוגים. גם אני מאמינה במרכיבים אילו כחלק מהצלחה ויתרה מזו אני שמחה שנותנים לי מקום וכח להשפיע על הצלחתם של ספורטאים. אך האם נכון הדבר תמיד? האם תמיד ההסבר הוא פסיכולוגי?

במקרה הספציפי הזה, אין כל ספק שהקשיים שנחוו בשלב הזה הם קודם כל טכניים ופיזיים. המעבר למפרש גדול יותר מצריך הסתגלות, כיוונונים ואימונים נוספים. למידה של מיומנות חדשה או שינוי טכני בציוד הם תקופה מקצועית קשה שדורשת זמן ללמידה. זה יכול לקחת חודשים עד שכל המרכיבים יתחברו ויעבדו יחד בצורה טובה.

יחד עם זאת, אמנם ההסבר לקשיים אינו פסיכולוגי, אך זו הזדמנות מצויינת להתאמן על ההיבטים הפסיכולוגיים בביצוע. תקופה זו היא שיעור בפסיכולוגיה והסיבה לכך נעוצה בהיתקלות בקשיים. כל קושי טכני, טקטי ואחרים מאפשר לחוות את תחושת התסכול, האכזבה, החשש מהעתיד, חוסר הסבלנות לתהליכים, ועוד, שהם מרכיבים פסיכולוגים מרכזיים להצלחה.

מאמנים, ספורטאים והורים צריכים להבין שיכולות פסיכולוגיות נלמדות תוך כדי התמודדות עם חוויות שאינן נעימות וכשאנחנו מבינים זאת אנו מתפתחים בהיבטים אילו. אי אפשר ללמוד פסיכולוגיה על ספת הפסיכולוג בלבד. צריך להיות במצב פסיכולוגי לא נח ואז ללמוד להתמודד עם הרגשות. קשיים מקצועיים, המעוררים את הרגשות הללו, הם הזדמנות פז ללמוד גם להתמודד איתן.