הכאב כמניע

כבר שבועות רבים שהם שוהים באוהלים. החום המהביל של אוגוסט, תנאי ההיגיינה הירודים ואי הנוחות הכללית לא ישברו אותם. מה מניע את אותם האזרחים שעברו לגור באוהלים במטרה למחות על מצבם? מהו הדלק שמניע את המחאה החברתית?

לכל אדם יש צרכים. צרכים פיזיולוגיים-גופניים כמו רעב, צמא ומין וצרכים פסיכולוגיים כמו הצורך בשייכות, באהבה, בתשומת לב, ובהשפעה. אברהם מאסלו, פסיכולוג אמריקאי מהזרם האקזיסטנציאליסיטי טען שניתן לראות את הצרכים האנושיים כפירמידה. בתחתית הפירמידה מצויים הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים והצורך בביטחון. מילוי צרכים אלו נותן לאדם את התשתית הקיומית הבסיסית, ורק כאשר אלו מסופקים, האדם יכול להתפנות למימוש הצרכים הפסיכולוגיים-חברתיים, כלומר להגשים את עצמו. הרציונאל הבסיסי של מאסלו הוא שללא סיפוק של הצרכים הקיומיים, האדם לא יכול לצמוח.

מה קורה כשהצרכים הבסיסיים לא מסופקים?
המחסור או הכאב שבאי-סיפוק של צורך הוא מניע בפני עצמו. ניתן לראות דוגמא מובהקת לכך בעולם החיות, שם הצורך במזון מניע חיות לשלל התנהגויות: חיפוש, נדידה, ציד, חיזור, גידול צאצאים ועוד.

הכאב הוא אחד ממקורות המוטיבציה המרכזיים של מחאת האוהלים. אפשר לראות את זה בהבעות הפנים של המוחים. כאב קיומי מניע אותם, וכך גם תסכול וזעם.

ספורט הוא תחום של כאב פיזי ונפשי. הכאב הזה עשוי להניע. ראשית, עומס האימונים והקושי "לעבוד" יום-יום עשויים גם לכאוב. אחת היכולות הגופניות והפסיכולוגיות כאחד היא היכולת לשאת כאב. כוח סבל הוא אחד מהכלים הגופניים והנפשיים המשמעותיים ביותר בספורט הישגי. יתרה מכך, ספורטאים "חובבים" רבים יגידו כי הם מכורים לכאב השרירים בעבודה גופנית קשה ומאומצת (להרחבה – מוטיבציה לעסוק בפעילות גופנית).

הכאב הנפשי של ספורטאים, כשהם נאלצים לפגוש הפסד בתחרות או במשחק עשוי גם הוא לשמש כמניע. ספורטאי שלא פוחד מהכאב הנפשי ישתמש בו כמוטיבטור הטוב ביותר. כשספורטאי מפסיד בתחרות, התחושות הקשות עשויות לדרבן אותו להתאמן יותר ברצינות, להתמיד ולהוכיח כי הוא יכול יותר. יתרה מכך, על ספורטאי לפתח יכולת זו ככלי פסיכולוגי מרכזי. "אני לא פוחד מהכאב אני מזמין אותו ומנצח בזכותו." עבודה קשה שמביאה לתוצאות ולהישגים עונה על הצורך של הספורטאי להצליח, ולזכות ביוקרה וכבוד ולממש עצמו כספורטאי.