היזהרו מכותרות

עמית ידעה להגיד על עצמה הרבה דברים. היא היתה יושבת בפגישות הראשונות איתי ומכריזה על עצמה הכרזות מאד חד משמעיות. "אני לא יכולה להתרכז כשמישהו אחר מקפיץ לידי" או לחילופין "אני לא טובה כשאני בלחץ". ואפילו " יש לי רגשי אשמה כל הזמן". עמית ידעה להגיד על עצמה דברים כי ככה היא חשבה ואת זה היא גם שמעה מהמאמנת שלה.

כשהייתי באוניברסיטה לימדו אותי לכתוב מאמר. אמרו שהכותרת היא מאד חשובה כי אם היא אטרקטיבית היא תמשוך אנשים לקרוא את המאמר. עד כמה היא צריכה להיות מדוייקת ולשקף את התוכן, היו הדעות חלוקות…

בעבודתי אני שמה לב שכשאנשים מספרים לי על עצמם, הם שמים כותרות. אני מוצאת עצמי תוהה עד כמה הכותרת משקפת את הדבר האמיתי שנמצא מאחוריה וכמה היא בעצם לא יותר מתווית שלעיתים פוגעת באדם שהדביק על עצמו את הכותרת הזו.

כשאנחנו פורטים את הדברים אנחנו רואים את ההרגל היומיומי של אנשים ל"הגיד על עצמם דברים" מבלי שבעצם הסתכלו שוב פנימה ובדקו האם ה"שמועות" נכונות. אני לא מדברת על סטריאוטיפים, שמשמעותם היא הכללת אוסף של תכונות ויכולות על האדם, אלא על כותרת שאומרת "אני לא יכול…" ויכולה להיות מאד נקודתית. יכול להיות מצב שאדם יגיד על עצמו אני כזה וכזה ויתנהג בהתאם לכותרת ששם.

הצורך בכותרות הוא צורך שיש לכולנו לעשות סדר בעולם או להרגיש שאנו יודעים משהו על מישהו. כשאדם שם על עצמו כותרת, הוא חש לעיתים הגנה ולעיתים פוגע בעצמו, אך זו בחירתו האישית. אולם פעמים רבות אנו שמים כותרות על אנשים אחרים כדי להקל עלינו ו"לסדר" לעצמנו את העולם. כשמאמן שם כותרת על ילד, או מורה והורה מדביקים תווית על ילדים אנחנו מגבילים את הצד השני ביכולת שלו להיות מי שהוא באמת. שימת הכותרת הופכת להיות הרגל שני ומשמשת אותנו ללא הבחנה.

הימנעו מכותרות. שמרו על ראש פתוח וסקרנות. אין כותרת נכונה (וגם זו אמירה כותרתית…), ובעיקר היזהרו מהדבקת כותרות על הסובבים אתכם.