היבטים פסיכולוגיים של החלמה

עדי נפצעה בברכה מזמן. כשחדרה לסל "נכנסה" בה השומרת והיא נחתה לא טוב. כמעט כולם שמעו את "רעש" הפציעה ולא נותר לעדי אלא לעבור ניתוח לשיקום הרצועה הצולבת בברך.

חצי שנה של שיקום עברו והרגל במצב טוב. הרופאה המנתחת מרוצה והפיזיותרפיסט אומר שהרגל אף חזקה יותר מהשנייה. אולם עדי חשה אחרת. היא רצה מצוין ואפילו מנתרת יפה מאד, אך היא לא מוכנה לבצע שום משימה במגרש הכדורסל שיש בה מגע גופני. היא לא מוכנה לבצע חדירות לסל, השמירה שלה חלשה ורעועה והיא נמנעת ממגע עם היריבות.

התופעה המתוארת בקטע איננה מהדמיון. יעידו על כך ספורטאים רבים. פציעה של ספורטאי גורמת למספר תופעות פסיכולוגיות שאם אינן מטופלות עשויות לגרום לספורטאי להפוך חששן. כזה שנמנע מביצועים עקב עכבות פסיכולוגיות.

על תופעה מרכזית של פגיעה בזהות אפשר לקרוא בטקסט הבא –
פציעה בגוף – מחיר נפשי. אולם, זו לא התופעה היחידה.

בעקבות פציעה עלולים להתעורר חרדה ופחד גבוהים. תחושות הכאב וחוסר הנוחות מהפציעה מעצימים רגשות אילו. ספורטאים פצועים מתמודדים עם אבדן שליטה כתוצאה מגורמים שונים. העתיד פתאום לא ברור ואף מעורפל, קיים חוסר בטחון ביכולת שלהם להתמודד עם מה שקורה להם. כמו כן, לספורטאים אשר סדר היום שלהם מוכר וקבוע, יש קושי עם השינוי הטכני הזה. אחד הביטויים של הקושי בשיקום מתבטא בכך שמתעוררות שאלות כגון "האם אבריא ואחזור למצבי הקודם?", "האם ביצועיי יחזרו לקדמותם?", "כמה זמן אהיה פצוע?" "מה יקרה אם אפצע שוב?" ועוד ועוד שאלות.

בנוסף אנו פוגשים ספורטאים אשר הפציעה פוגעת להם בביטחון העצמי ובירידה ברמת הביצוע שלהם. כתוצאה מהפציעה נפגע ה"אמון" בגוף ולכן קיים קושי אמיתי לסמוך על הגוף שיעמוד במאמצים אליו הורגלו הספורטאים. כלומר, אם בעברו ספורטאי העמיס על הגוף עבודה רבה ולחצים פיזיים משמעותיים, הפציעה מפגישה אותם עם מודעות כי הגוף שלהם פגיע. החזרה לספורט נעשית פעמים רבות תוך ניסיון להגן על האיבר הפצוע, מה שגורם לביצוע של תנועות גופניות לא נכונות. זה יכול להוביל לתפקוד מקצועי לא טוב, ואף פגיעות באזורים אחרים עקב הניסיון לפצות על הפציעה.

מכאן, אנו למדים ששיקום פסיכולוגי מקביל לשיקום הפיזי הינו המפתח בחזרה בטוחה של הספורטאי לעולם הספורט התחרותי.

חשוב להדגיש כי השלמת תהליך ההחלמה גם הוא קריטי לתהליך ההתגברות על הפציעה. אנו רואים לעיתים כי בעקבות פחדים אילו ספורטאים ומאמנים מקצרים את תהליך ההחלמה, וממהרים לחזור לתפקוד רגיל. הרצון לחזור למוטב בהקדם ולתת תשובה לכל אותן שאלות גורמות להם לעשות שגיאות ולא להתמיד בטיפול לכל אורכו. הדבר יכול לגרום לנזק גופני ופסיכולוגי כאחד.