החטאה ועונשה

יושבת במשחק כדורסל של מאמן שאני מלווה, לגילאי 14. בקבוצה היריבה משחק עילוי, עלם חמודות שאני מקווה שיגיע לשחק בנבחרות מקצועיות ממש בעוד כמה שנים. לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים, בחירות נכונות על המגרש, מהלכים חכמים, באמת נדיר לראות את זה בגילאים כל כך צעירים. תענוג, אני מחייכת לעצמי.

בשלב מסויים, הנער מחטיא ואז מתפתחת דינמיקה מעט בעייתית על המגרש בינו לבין המאמן לבין הקפטן שלא חוסך במלים מהמגרש והספסל. זה קצת כמו לצפות בכדור טניס מתנועע בין המגרשים. הקפטן צועק 'תמסרו לו! הוא פנוי! תמסרו!' הנער מחטיא והמאמן צועק לו 'לא נורא, לא קרה כלום, תתרכז'

וזה חוזר על עצמו מספר פעמים, ונראה כאילו הוא לא מצליח להתאושש מההחטאה הראשונה שהביאה לעוד שרשרת של החטאות.

אני מכירה את התופעה הזאת מכל ענף ספורט שנתקלתי בו, ספורטאים רבים חווים קושי לחזור לתפקוד איכותי אחרי החטאה, קשה להם מאד להתרכז והם כועסים על עצמם.

כשהם מגיעים אלי, אני מציעה להם פתרון מעולה לקושי שלהם להתמודד עם החטאה ונותנת פתרון שמי שמיישם אותו, לא יחטיא יותר לעולם! וזה טיפ חשוב, אתם רושמים אותו?

עשו כמוני, אל תשתתפו בתחרויות, אל תזרקו לסל, אל תחבטו בכדור, אל תעלי על הקורה, אל תקפוץ לגובה, אל תזנק, אל תהיה בעולם הספורט ההישגי, ואני מתחייבת שלא תחטיא שוב לעולם.

ועכשיו ברצינות, אין ספק שהתחושה הזאת יכולה להכביד ולקלקל את הפוטנציאל שהיה להם להשיג ניצחון במשחק. בספורט אנחנו לא מצליחים פעמים רבות בביצועים שלנו. אי הצלחות שהן חלק מהספורט. החטאה לסל, החמצת כדור, מסירה לא מדוייקת ועוד ועוד על אף שברור שאין אפשרות להשתתף בספורט תחרותי ללא אותן "שגיאות" ספורטאים רבים סוחבים את ההרגשה והביקורת על עצמם הלאה ופוגעים בביצוע הבא שלהם.

בניסיון להקל על הסבל שלהם מתחושת ההחמצה של ההחטאה אני משתפת אותם בידע ישן שלי משיעור באזרחות. למדתי על הסיבות להכנסה לכלא של אנשים העוברים על החוק:

1. להרחיק את האדם מהחברה

2. למען יראו ויראו

3. לשלם את חובו לחברה

ואחרי שמרצה את מאסרו הוא יוצא חזרה לחברה ומתחיל מחדש "נקי" מעברו.

האין בהחטאה עונש גדול מספיק כדי לא להמשיך ולהעניש עצמך ולפגוע בביצועי העתיד? שחררו את הארוע ולכו לארוע הבא נקיים מאשמה. יהיו עוד ארועים רבים של אי נוחות בביצוע שלכם, תפסיקו לשלם מחיר כפול.