הזכות לצעוק
לא אשקוט עד שאפצח סוגיה זו: מי שם בפינו את הזכות לצעוק על האחר?!!!
בתור אימא עם לשון קלה על מיתרי הקול, אני מוצאת עצמי מתביישת כל פעם מחדש כשאני דוחקת את עצמי לפינה המבישה ומרימה את קולי.
לאחרונה העברתי סדנה לבנות צעירות כחלק מהתערבות כוללת במחלקת ספורט מצוינת שמבינה את החשיבות של פסיכולוג ספורט במערכת. אני לא אציין מאיזה ענף היו הבנות ובאיזה גיל מפני שאת אותם דברים יכולתי לשמוע בכל ענף ובכל גיל ובלי קשר למינם של הספורטאים. אחת הבנות שיתפה אותי שלה ולחברותיה לא נעים כשהמאמנת צועקת עליהן באימון: "היא צודקת שהיא צועקת, אבל זה לא נעים", ככה היא הסבירה את דבריה.
היא צודקת? הזדעקתי, כמעט נאלמתי דום.
משתתפת אחרת בסדנה אמרה שטוב לה כשצועקים עליה, כי ככה היא משקיעה יותר. בת 11 וכבר מרגישה שהשפלה היא דרך מקדמת. ולצערי, היא לא מרגישה מושפלת. "למאמנת אכפת ממני", היא הוסיפה.
אחר כך ישבתי עם הצוות המקצועי. המאמנים לא הופתעו מדברי הבנות, נהפוך הוא, בתחילת המפגש הם עוד הצדיקו את התפיסה שלצעוק זה חשוב ולגיטימי, ממש כלי לחינוך, בעיקר כשנגמרים להם הכלים האחרים…
יצאתי הרוסה מהסדנה עם הבנות ולא פחות מהישיבה עם הצוות המקצועי. הבנתי פתאום, איך כמבוגרים אנו רואים בצעקה כלי לגיטימי לחינוך ואפילו מסוגלים להצדיק את עצמנו ולומר שזו דרך להראות אכפתיות, שזה עוזר וטוב לספורטאינו ואפילו שיש ספורטאים שזו הדרך היחידה לעזור להם.
בצעקות "מגדלים" אנשים מוכים
צעקות הוגדרו כבר מזמן כאלימות מילולית! את העובדה שהרמת יד היא אלימות, כבר הפנמנו מזמן, אך משום מה קשה לנו לקבל כי צעקה היא אלימות לכל דבר. יתרה מכך, הדבר המרכזי שהבנתי במפגש עם הספורטאיות והתחדד לי באופן צורב, הוא כי אנו מגדלים בספורט נשים שיראו באלימות כלי לגיטימי בהתפתחות שלהן, אנו מגדלים "נשים מוכות" – כפרטים וכאמהות לעתיד.
נכון שלא כל צעקה ולא כל הרמת יד, על אף שאינן לגיטימיות, הופכות אדם למוכה, אולם הן תורמות להתפתחות תפיסת עולם מעוותת וזה הדבר העצוב. כשהבנות רואות בצעקה כלי לגיטימי ואף יותר מכך, זקוקות לצעקה כדי להתקדם ולא רואות בה משהו משפיל, או אז אנחנו מגדלים "נשים מוכות".
בביתי שלי אני זוכה לתגובות קשות, בעיקר מבני הצעיר, כשאני מרימה את קולי. הוא מזדעק על החוצפה שלי להרים קול, ואני מתעודדת שכנראה בכל זאת אני גם עושה דברים טובים בחינוך המורכב לבני.
תודו, לחנך באמת, זה ממש מקצוע קשה!
אז יאללה, הורים ומאמנים – לעבודה.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
