דחיית סיפוק, כמה זה חשוב!!!

מה הייתם אומרים אם מישהו היה פונה אליכם עם הסיפור הבא:

איש אחד שתל עץ, השקה אותו, גזם אותו וזיבל את אדמתו. הוא השקיע בעץ רבות ודאג לכל צרכיו. הוא מאד רצה שיהיו לעץ פירות והוא יוכל ליהנות מטעמם. לאחר תקופה לא ארוכה החל העץ לתת פירותיו, אך למרבה צערו של האיש הם לא היו טעימים, הם היו חמוצים ובוסריים עדין. האיש לא איבד את תקוותו והמשיך לטפל בעץ במסירות, המשיך להשקותו, לזבל את אדמתו ולקצוץ את ענפיו המיותרים. עדין היו הפירות לא טעימים במיוחד. הציעו לו חבריו לעקור אותו או לפחות להפסיק להשקיע בו, אך הוא לא חדל והמשיך עוד זמן רב. אט אט החלו הפירות שעל העץ להשתבח. הם היו עסיסיים, מתוקים, גדולים ויפים. כמותם הייתה רבה ומשובחת. והאיש, היה מאושר על האמון שנתן בעץ ועל כך שהסכים לאכול את פירות הבוסר ולא להתייאש בדרך.

פתטי? ברור? מובן מאליו? טיפשי להשקיע כל כך הרבה כשלא ברור שיש סיכוי?

למרות כל זאת, הרי כך ספורטאים סוללים את דרכם לתהילה – השקעה בלתי מתפשרת, סבלנות ודחיית סיפוקים…

דחיית סיפוקים היא היכולת לוותר על משאלות, ורצונות בטווח הקצר על מנת להרוויח יותר בטווח הארוך. דחיית סיפוקים זו היכולת להמתין בסבלנות כשיש לך מטרה. מול דחיית סיפוקים עומדת שליטה עצמית נמוכה – אני מרגיש שאני רוצה או צריך משהו עכשיו אז אני מנסה להשיג גם אם אשלם אחר כך מחיר יקר.

בספורט, דחיית סיפוק והידיעה כיצד לתזמן את דחית הסיפוקים מהווה מרכיב מרכזי בהתפתחות הספורטאי ומאפשרת לו להגיע עם החוסן המתאים לרגעי הקריירה הקריטיים.
לבני אדם בכלל וכספורטאים בפרט השילוב של תזמון עם יכולת שליטה הוא קריטי. בניית קריירה בספורט דורשת תכנון ארוך טווח, התמדה והשקעה לאורך תקופות ארוכות. ספורטאי חייב להיות מסוגל להשקיע בצורה מתוכננת לאורך זמן מבלי שהוא רואה תוצאות, הוא חייב להתמודד עם סדרות של משברים ארוכים מבלי לפרוש. היכולת להתמודד עם משברים היא צדו השני של מטבע "דחיית הסיפוקים" מי שמחפש סיפוק מיידי יפרוש לאחר כשלון (למה לי הצרות האלו…) רק מי שמוכן לשאת רגשות לא נעימים לאורך זמן יוכל להתמודד עם כישלונות ומשברים.

הפתרון לעזוב,ולוותר על הביקורת והלחץ מצד הסביבה הוא הרבה יותר נפוץ ומפתה..

ואם מספורט למדנו לפרוש כשקשה ולא לדחות סיפוקים, למה שלא נעשה זאת בכלל בחיים?