אפקט סגירת הפריזר

כמה פעמים אתם נגשים לפריזר, מוציאים מתוכו משהו ואז, כמו במערכון, דוחפים הכל חזרה עם היד וסוגרים את דלת הפריזר בטריקה?

לא, לא הפכתי ליועצת מזון, לא אוותר על מקצועי האהוב כפסיכולוגית ספורט, אולם כן אני זוכה ללוות גם ארגונים עסקיים. בעבודתי שם, זיהיתי תופעה מדהימה שחוזרת על עצמה והחלטתי להגדירה כ"אפקט סגירת הפריזר".

הרעיון, כפי שהוא מצטייר אצל כולנו, הוא עצימת העיניים כשאנו נתקלים בדבר מה קשה ובמקום לטפל בו אנו מעבירים אותו הלאה כאילו מבלי לשים לב. התופעה של חלוקת אחריות מוכרת מאד בספרות המקצועית ומככבת במחקרים שבדקו אותה בקרב נבדקים במעבדה וכן בתחרויות מעשיות כגון במשיכת חבל או בשחיה. נמצא כי כשאדם נמדד ברמה פרטנית וכחלק מקבוצה, הוא מבצע טוב יותר מאדם שלא נמדד ברמה הפרטנית אלא רק כחלק מקבוצה.

אחד ההסברים לתופעה זו טמון בעובדה שכשאדם חושב שלא רואים את תרומתו של הפרט אחריותו האישית מטשטשת בין הכלל והוא עובד פחות ברצינות.
אפקט סגירת הפריזר, מתאר מציאות דומה. מה שלא רואים (או לא נמדד) אינו באחריותנו. אם לא רואים אותנו, ולא בטוח שייחסו לנו את הקושי שנוצר, או אם אנו לא נושאים ישירות בתוצאות מעשינו, נמצא עצמינו פעמים רבות, קצת מחפפים בהתנהגותינו. אנו נבצע את משימתינו במהירות, גם אם באיכות לא טובה, ונעביר את האחריות הלאה.

משיחות עם אנשים, בתחום העסקי, עולה כי הסיבה להתנהגות הזו נובעת מכך שהם עסוקים בדרישה לעמוד בלוח זמנים ולא לוקחים בחשבון את איכות העבודה ואי לכך את המשמעות של סגירת הדלת. כלומר, אתה רוצה לעשות את הדברים "מהר מהר" גם אם יש לזה תוצאות לא מספיק טובות.

אני משוכנעת שאפשר לחקור את התופעה, ולראות את קיומה בעולם הספורט כמו גם בעולמות אחרים. מסירה פזיזה של שחקן, הרצון להפטר מהכדור כשאנחנו בלחץ, או אפילו חלוקת כוחות לא נכונה בתחרות ריצה.

ואם מישהו מחליט לחקור אותה, אנא, תנו לי קרדיט על המצאת המושג.