אנשים בינוניים הם תמיד במיטבם

העובדה שלשם הצלחה בספורט אנחנו זקוקים למגוון רחב של תכונות, איננה חדשה. משך שנים רבות הושקע מאמץ אדיר במסגרת המחקר בפסיכולוגית ספורט לזהות את התכונות האידאליות של ספורטאי מצטיין. בסופו של דבר הסתבר כי לא ניתן להצביע על תכונה אחת או על שילוב מסוים של תכונות כתכונות המפתח להצטיינות. יחד עם, זאת יש הסכמה כי אחת מהתכונות ההכרחיות היא שאיפה למצוינות.

מצוינות ניתנת להגדרה בין השאר כמכלול ההתנהגויות והפעולות החותרות להשתפרות מתמדת ומאפשרות את מיצוי הפוטנציאל האישי על כל היבטיו. כלומר השאיפה למצוינות אינה דבר נקודתי – כמו רצון להצליח בתחרות או לזכות במדליה. מצוינות היא אורח חיים. מצוינות קשורה למוטיבציה פנימית חזקה המניעה את הספורטאי השואף למצוינות להתמדה, ליצירתיות, לסקרנות, להעדפת גירויים חדשים על פני מוכרים, להעדפת מורכבות. אנשים כאלו הם בעלי רצון להתעלות ולהתמקצעות, בעלי תחושת ערך, אחריות, עצמאות וחוויה של שליטה ("מוקד שליטה פנימי"). המצוינים מציבים לעצמם מטרות ושואפים להגשמתן.

ובספורט? העיסוק בספורט ובודאי שבספורט מקצועני הוא כל כך קשה וכל כך תובעני כך שמי שלא שואף למצוינות כחלק אינהרנטי ומשמעותי לא יוכל להצליח לממש עצמו. הבחירה במצוינות היא בחירה קשה כי היא דורשת לעמוד בסטנדרטים פנימיים גבוהים. בחירה זו היא בעצם בחירה במימוש הפוטנציאל. זו בחירה של לקיחת סיכון – הצבת מטרות ברורה, נכונות לחשוף עצמך לאפשרות של כישלון ואכזבה אם ברמה האישית ואם ברמה הסביבתית. האפשרויות האחרות הן קלות יותר. אפשרות אחת היא "להצטיין" (ולא להיות מצוין) – להתחרות רק במקומות בהם מובטחת לי הצלחה. או, כפי שרבים בוחרים, לשמור על בינוניות, להמשיך לחיות במקום החמים והנעים בו אין אכזבות ואין סיכונים אבל גם אין מיצוי ומימוש.

מי שלא שואף למצוינות לא יתאכזב אך גם לא ירוויח וייהנה מיכולותיו.

פעם הבאה כשאתם לפני אימון או לאחריו קחו כמה דקות מחשבה להרהר בנושא. עד כמה אתם מחויבים למצוינות. עד כמה יש לכם גם רצון וגם נכונות להשקיע תוך לקיחת סיכון. בשילוב של שני אלו השמים הם הגבול.