אל תרתמו את העגלה לפני הסוסים- על חשיבות האבחון

יוסי מאמן קבוצת ילדים ונערים בישוב קטן בצפון הארץ. כל עניין הספורט לא מאד מפותח שם אבל יוסי הוא מאמן עם מוטיבציה רבה לעשות שינוי. הוא רואה בספורט ככלי מצוין להתפתחות אישית ולכן רואה בחשיבות לגייס כמה שיותר ספורטאים צעירים אליו לקבוצה. הוא עובד קשה. מתרוצץ במוסדות השונים ללא לאות והכל כדי לקדם את הילדים ובני הנוער.

השבוע התקשר אלי המנהל של יוסי באגודה כשהוא נסער מאוד. המנהל, איש רציני שמאוד מכבד ומעריך את יוסי, חש שארועים לא נעימים פוקדים את הקבוצה של יוסי מזה זמן מה ועכשיו הגיעו מים עד נפש. הוא מתאר מצב בו מספר ילדים בקבוצה מתנהגים בצורה לא נעימה אל אחרים ומתחצפים ליוסי כשהוא מנסה לעצור את הכעסים. הם רואים את הקבוצה מתפרקת להם מול העיניים והם ממש במצוקה.

"השבוע כבר הוצאנו זימון דחוף להורים, וביקשתי משחקן בוגר שלנו לבוא ולדבר עם הילדים, להיות מגשר" הוא הסביר לי.
"תגיד", פתחתי, "מה הבעיה אצל יוסי בקבוצה?"
"תאמיני לי, אין לי מושג. אני לא יודע, בגלל זה אני פונה אליך!"
"אז למה הכינוס חרום? הבאת מגשר… איך אתה מצפה למצוא פתרון אם אתה עוד לא יודע מה הבעיה?"

זו לא פעם ראשונה שאני פוגשת מצב בו מחפשים פתרון לבעיה שמעולם לא אובחנה והוגדרה. זו טעות נפוצה שנובעת בדרך כלל מחוסר הבנה של תהליכים.

לפני שניגשים למצוא פתרון לבעיה, צריך לאבחן אותה. לאותה תופעה שאנו רואים בחוץ, בהתנהגות, בהתנהלות, יכולות להיות סיבות שונות. במקרה הזה אולי קיימת מריבה מחוץ לעולם הספורט, סכסוך סביב דברים הקשורים לקבוצה, קושי בלכידות עקב קשיים עם המאמן, מעורבות הורים לא חיובית ועוד המון סיבות שונות.

הרצון לפתור לעיתים, בלי לאבחן מראש, יכול רק להחמיר את הבעיה.

זה נכון ברמת הקבוצה ולא פחות מכך ברמת הספורטאי הבודד. כמו לעשות עיסוי בכתף כשמקור הבעיה הוא בעמוד השדרה….
לכן סדר הפעולות צריך להיות ברור:

1. איסוף מידע – בשיחות, בצפייה בהתיעצות
2. בחירת דרך ההתערבות הנכונה ביותר מבחינה מקצועית
3. התערבות
4. משוב על ההתערבות – אם עזרה, נהדר, אם לא, בודקים שוב מה מקור הקשיים