אל ייאוש

בעולם הספורט ייאוש הוא חלק אינטגרלי. לא אחת קרה שספורטאי שעבד ונתן את כל כולו שנים לענף מסוים נאלץ לסיים קריירה בגלל טעות פיזית. ואין מנוס מן הייאוש. אני מכירה היטב את התופעה ויש לי כלים רבים לסייע לספורטאי לחפש מקור אור ללכת אליו.

אבל כשנעמה, מנכ"לית חברת הייטק בצמיחה, נכנסה אלי לחדר בשבועות האחרונים, היה לי קשה מאוד לזהות שמדובר בייאוש. הרגשות התחלפו בין הפגישות ונעו מדיכאון, לאכזבה, ומעצב לשמחה. ולרגע היה נדמה שזה תהליך טבעי המתרחש כתוצאה מלחץ רגע לפני הנפקת החברה לבורסה.

במפגש האחרון כשנעמה התיישבה מולי, חשתי את הייאוש ממלא את החדר ותופס גם אותי.
לימדו אותי שלפעמים הרגשות שאני חשה בחדר משקפים את רגשות האדם שמולי ('העברה' בשפה המקצועית). ואני רגישה למה שאני חשה. מרגישה מיואשת.

זה נורא. הייאוש. הוא תופס אותך מבפנים מייצר תחושת חוסר תקווה, כאילו הדרך שאני רוצה לעזור לא מצליחה ולא תצליח, כשהרגשתי את הייאוש מכרסם בי, הבנתי שאני חייבת לשנות גישה ולא לתת לזה להשתלט.

העניין הוא שמה שמאפיין ייאוש הוא התחושה של "המיואש" הוא נמצא בנקודה שבה הוא לא יכול לדמיין שינוי של המצב. אצל ספורטאים זה קורה המון בעקבות פציעות קוטעות קריירה. אבל זה יכול להתרחש גם בעקבות כישלון או אכזבה בדברים שהם משמעותיים.

התחלתי לפרק עם נעמה את חווית הייאוש. בשביל הייטקיסטים, שחיים את העולם המידי והעתידי, כל תהליך שמפרק ומנתח הוא איטי וארוך והזמן יקר להם. הרגשתי שכמו שאני תקועה בטיפול איתה, ככה היא חווה את המציאות. הייאוש תפס היות ולא ראתה אפשרויות להתקדמות. היא תארה את זה כדרך ללא מוצא….כאילו אין אף דרך אחרת להצליח להגיע ליעד של הנפקת החברה.

אני מודה, הייטק ואני נמצאים בשני עולמות מקבילים, וסביר שלעולם לא ניפגש 🙂 אבל תחושת הייאוש של נעמה הייתה ברורה ומובנת, ואפילו פשוטה, יחסית להישגים אליהם הגיעה בעבר. והיא דורשת הפנמה של הסיטואציה. וחיפוש כיוון אחר.

למשל הצעתי לנעמה לקבל את זה שכרגע לא ניתן להנפיק, ולבדוק מה ההשלכות אם תזיז את היעד בחצי שנה בלבד. מתוך מחשבה שהיא תשחרר לחץ רב מהמערכת, שאולי תצליח לפתור בינתיים את הבעיה.

חצי שנה נשמע לנעמה כמו נצח, אבל הרעיון החל להתגלגל בראשה. פתאום אמרה, "אין מצב. יעיפו אותי מהחברה."

"אז תקדימי אותם ותתפטרי". עניתי בשליפה ונעמה פרצה בצחוק מתגלגל. כי פתאום הבינה שאם תתפטר, החברה תאלץ לדחות את ההנפקה (משהו על חוסר יציבות) ובכך ירוויחו את הזמן שחסר להם מבלי לפגוע בתדמית החברה.

זה רעיון מוטרף. אבל היה שווה להעלות אותו, לנסות להראות לה שיש עוד דרכים שעדיין לא חשבה עליהם ולטעת בה תקווה.

התקווה, היא המוצא הכי חשוב לייאוש.