אלימות ספורטיבית ולא ספורטיבית

אני עובדת עכשיו עם שלושה ספורטאים שחוזרים מפציעה. כל אחד מגיע מענף ספורט אחר וכל אחד נפצע בצורה שונה. אבל משהו אחד משותף לשלושתם, הפציעה נובעת מפגיעה כתוצאה ממגע עם היריב.

כשאנחנו מדברים על "ספורט", "משהו ספורטיבי", אנחנו מדברים על אוירה תחרותית, בעלת כללים ברורים ומוסכמים על כולם ויכולת מדידה של ההישגים, הנתונים לפרשנויות במסגרת החוקים של האירוע. ועל דרך השלילה, כשאנחנו מדברים על ארוע לא ספורטיבי, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לכך שמישהו הפר את החוקים, חרג מהכללים ונהג שלא כשורה במסגרת האירוע.

אז נכון שזה קצת מטעה כשיש ענף כמו כדורסל, שבו אמנם מענישים על כל עבירה (שהשופט ראה ושרק כנגדה) אבל לכל שחקן מותר לעשות עד חמש עבירות. כלומר חלק מכללי המשחק הם מגע ואפילו מגע עדין אך אלים. בחישוב גס, יוצא שכמות העבירות המותרת במשחק כדורסל היא משהו כמו 80 עבירות למשחק.

תחשבו על זה רגע, אם כללי המשחק מאפשרים לי התנהגות שכזו, אז למה שלא אתנהג כך? הרי המשחק מעודד ומאפשר לי מקום לעבירות פיזיות. ומה אם אני מתאבק בג'ודו? תחרות שכולה מגע פיזי וגם לה כללים של אלימות טובה או לא טובה. אז מה קורה פה בעצם. האם הספורט מעודד אותנו לנהוג באלימות?

זה דבר אחד שהספורט מעודד לאלימות, ודבר אחר שהשחקן מנצל את היריב כדי להוציא עליו אגרסיות. למשל במשחק כדורגל, כששחקן מושך את החולצה של מתחרה מהקבוצה היריבה, יש בזה מן העבירה על הכללים, אבל זו אינה עבירה חמורה.
לעומת זאת אם אותו שחקן ישים רגל למתחרה, אנחנו כבר מדברים על עבירה חמורה יותר שכן היא עלולה לגרום לפציעה רצינית אצל השחקן המתחרה.

למה אנחנו משתמשים באלימות לא ספורטיבית?

ההסברים לכך יכולים להיות שונים. לעיתים, השחקן באמת לא התכוון שהעבירה תהיה חמורה, אך הדבר קורה. במקרים אילו, יש מקום לטעות.
פעמים אחרות השחקן חש מתוסכל וחסר יכולת דבר המביא אותו לעשות עברות רבות ולעיתים לא ספורטיביות.
בנוסף, רגשות של כעס ושנאה, כנגד היריב, בשילוב "האישור" לעבירה, והקושי לווסת את הכעס, מביאים ספורטאים להגיב באלימות פוגענית.

עבירות בספורט הן אמנם לגיטימיות. אך ברוטליות אסורה בכל מצב!!