אי ידיעה ככלי

ככל שאתה יותר בטוח כך אתה שואל יותר… נשמע אבסורד?

בתחילת דרכי כפסיכולוגית ספורט, מצאתי עצמי נבוכה "לא לדעת". חשבתי שאם אני שואלת שאלה או אומרת שאין לי תשובה, אני פוגעת במעמדי המקצועי. כיום אחרי יותר מ-20 שנה בתחום פסיכולוגיית הספורט ברור לי שלשאול שאלות זו זכות המעידה על רמת ההבנה הגבוהה שלי ועל היכולות שלי. כיום אני יודעת לבודד בצורה מקצועית את הנקודות שאני לא מבינה בהן ולשאול שאלות בצורה יותר מדויקת וחדה. יתרה מכך, אדם בביטחונו שואל שאלות ובפחדיו – נמנע.

פסיכולוג ספורט זקוק לידע רב. הוא צריך להיות בעל ידע מעודכן מהספרות המקצועית, לצבור שעות "קליניקה" והרבה שעות מגרש.הוא צריך להיות בקיא בענפי ספורט מכל הספקטרום ובנוסף, להיבטים הפסיכולוגיים המיוחדים לכל אחד מהם – אין ריצה כמשחק כדור ואין טריאתלון דומה לגולף או לכדורגל.

סימן היכר לגדולה

פסיכולוג הספורט צריך להכיר את הענפים השונים לעומקם ועל בוריים. וכשאינו מכיר עד הסוף וכשאינו יודע? מה עליו לעשות?

לפני שנים בעבודתי במחלקת המחקר במכון וינגייט, הזדמן לי לעבוד לצידה של חוקרת אדירה בתחום הפיזיולוגיה. בעיני היא הייתה כליל שלמות המדען: צעירה, חכמה ובעלת מעמד מקצועי ברמה עולמית כבר אז. כחוקרת צעירה, צפיתי בה כילד הצופה לעבר הוריו, אנשים גדולים כל יכולים היודעים הכול. אני זוכרת רגע מכונן כשבאחת הישיבות היא נשאלה שאלה מקצועית ובלי למצמץ ענתה שאינה בקיאה דיה בחומר. הייתי מופתעת כאותו ילד המגיע לבגרות ורואה כי הוריו כאחד האדם הם וכי יכולותיהם מוגבלות. ההפתעה העצומה שלי הייתה לא רק לנוכח העובדה שהיא לא ידעה הכול אלא גם לכך שהיא הגיבה ברוגע לנוכח אי הידיעה וכי פגשה בדרכה המקצועית אירועים רבים מסוג זה.

אז הבנתי את אחד הדברים שעזרו לי ללמוד ולגדול לאורך הדרך המקצועית שלי – לדעת מה אני לא יודעת. לא לנסות לנחש אלא לראות באי הידיעה הזדמנות חשובה ללמידה. הבנתי שפסיכולוג ספורט בעל ניסיון, כמו גם בעלי מקצוע אחרים, אם הוא בעל ביטחון עמוק ביכולתו, לא יתבייש להודות בכך וללמוד גם מהלקוח היושב מולו, אך אם יבחר להסתיר ולהתבייש, הדבר מעיד על ביטחון פנימי נמוך.

לסיכום, אי ידיעה היא כלי מרכזי וחשוב ללמידה.