איפה השכל שלך

מורידה את הבן שלי בחוג, ובדרך החוצה נעצרת באולם של מתעמלות, המאמנת לא מפסיקה לצעוק עליהן בקול רם כשבין שלל המילים שמופנות למתעמלות כגון למתוח אצבעות או להרים את היד, אני שומעת אותה צועקת, מה את לא קולטת? בטון חצי נעלב.

באותו שבוע אני יושבת ביציע של משחק כדורגל מכריע. והאוהד שלצדי לא מפסיק להעיר למאמן, לשופט, לאוהדים ובמיוחד לשחקנים על צורת המשחק. לא ככה, כן ככה, מה אתם עושים חבורה של מטומטמים. למה אתה לא מוסר… ואז הוא פונה אלי ואומר, אני שונא את השחקן הדביל הזה!
זה הטריף אותי, בעיקר כי מדובר על שחקן מחונן שעושה בחירות נכונות במהלך המשחק, שמסתכן ומתפרץ ולעיתים זה מצליח, כמו שצריך בספורט ובחיים.

אני מבינה כמה צדק האדם שאמר לי ש"משפט פתגורס אינו חל על הספורט הישראלי."
משפט פתגורס הוא משפט גאומטרי מפורסם, המתאר את היחס בין שלוש צלעותיו של משולש ישר זוית.

עכשיו תגידו, הגזמת מה זה קשור לספורט?

בקוסם מארץ עוץ – כאשר הדחליל מקבל מוח מהקוסם הדבר הראשון שהוא עושה זה לצטט את משפט פיתגורס. הוא מצטט את המשפט עם שגיאות רבות, אך המסר ברור: מי שיודע את משפט פיתגורס לא יכול להיות חסר מוח.

ולא שאני אומרת שאנשי הספורט חסרי מוח, נהפוכו, מניסיוני החלק החשוב ביותר בספורט בסופו של דבר, הוא היכולת לקבל החלטות, שזוהי יכולת חשיבתית הנסמכת כמובן על המצב הרגשי, אולם, אנו רואים רבות כי שחקנים כמו גם מאמנים, אוהדים והנהלות מביאים לספורט יותר את הרגשות מאשר את החשיבה.

המאמנת שצעקה על המתעמלות, במקום להשתמש בשכל, נתנה לרגש להשתלט עליה וגם אם צדקה בדבריה לא יכולה היתה לתרום להן כשהיא מורידה להן את הבטחון העצמי במילים שהיא בוחרת לזרוק לעברן. במקום להרגיע ולחבק אותן, להעלות להן את הבטחון ולגרום להן לעבוד קשה יותר כדי להצליח.

אוהדים אוהבים שחקנים ולעיתים השחקנים האהובים עוברים תקופה לא טובה. אז במקום להשתמש ברגש החיובי כלפיהם ולעודד את השחקנים ולתת להם גב כמו שהם זקוקים לו, נראה כי האוהדים יגיבו אליהם בכעס ולא יכבדו אותם כפי שהם ראויים.

אז מה אני מנסה להגיד?

אל תשכחו להשתמש בשכל שלכם גם בספורט ואל תתנו לרגש להשתלט עליכם.
בהצלחה