אוהב ושונא סיכון

יניב גולש בגלשן רוח מאז היותו בן 8. הוא אוהב את הים וכבר מעל 10 שנים עובד מאד קשה ומתמיד. בשנתיים האחרונות הוא מרגיש שהוא מתעמת לא רק עם הרוח הגלים ומתחרים אחרים, אלא גם עם המאמן שלו.

יניב מרגיש שהמאמן מבקש ממנו שיעשה דברים ששאר הגולשים לא עושים בתחרות. הוא מבקש שיקח סיכון, שיעשה דברים שפחות מצופים ממנו, יותר מיוחדים. אבל יניב, מחשש שזה יעלה לו במיקום, תמיד הולך על הדבר שנתפס בעיניו כבטוח יותר. יניב הוא נער שלא אוהב לקחת סיכונים.

הנטייה לקחת סיכונים היא תכונה מאד משמעותית בקבלת החלטות. הטיפוס שאוהב סיכונים, יחפש את המצב שבו יש סיכון גדול יותר וייהנה להמר עליו. לעומת הטיפוס שנמנע מלקחת סיכון, שיראה את אותה סיטואציה כסכנה מיותרת.

העניין הוא שסיכון לרוב הוא סובייקטיבי, בעייני המתבונן, כלומר בדרך בה הפרט תופס את הסיטואציה. בעבור אותם אוהבי סיכון, הרבה פעמים הדברים הנחשבים מסוכנים אצל שונאי הסיכון, נחשבים בעיניהם שגרתיים. אנשים וכמובן ספורטאים אוהבי סיכון נוטים לחשוב על אפשרויות ביצוע שאנשים שונאי סיכון, לא מעזים בכלל להעלות בדעתם.

לדוגמא: שייט אוהב סיכון, יפנה לכיוון המנוגד לכולם, ושחקן כדורסל יזרוק כשאף אחד לא מצפה לזה.

חשוב לציין שבחירת אפשרות שיש בה יותר סכנה יש בה גם סיכוי לתוצאה טובה יותר. כלומר, ככל שהאפשרות מסוכנת יותר הצלחה בה תביא לתוצאה טובה יותר מבחירה באפשרות הרגילה, הלא מסוכנת. יש כאן גמול על אומץ.

שחקן כדורסל שאוהב להסתכן אולי יפסיד את הכדור אך יצליח מאידך להשיג סל שלא בהכרח היה אפשרי אם היה הולך על המהלך הצפוי. וכמובן מי שלא לוקח סיכון, לרוב ישקול ויסכים ללכת על האפשרות הבטוחה גם אם התוצאה היא טובה ולא מצוינת ויכל להשיג יותר. הוא לא יסתכן באבדן הכדור אך גם יוותר על האפשרות לזכות בסל לא צפוי.

מה שברור הוא, שיש גמול רגשי גדול ללקיחת סיכונים, וזה מהווה גורם חשוב אצל אנשים האוהבים לקחת סיכון.

עכשיו הסתכלו סביבכם, אם תוכלו להבחין בין אוהבי סיכון לבין שונאי סיכון, תוכלו לנבא את התנהגותם ההפוכה באותם מצבים.