איך אפשר להכיל את זה?

במהלך אימון לקראת תחרות, מאמן קבוצת כדוריד ביקש מהשחקניות לתרגל טכניקה זריקת כדור חדשה לשער. אחת השחקניות הבכירות של הקבוצה לא הצליחה לבצע את הטכניקה ובשלב מסוים, פנתה בכעס למאמן "איזו טכניקה גרועה! למה אתה מלמד אותנו בכלל את השטויות האלו? אתה פשוט מאמן גרוע".

המאמן הופתע עד מאד, נראה אף שנעלב. הוא רתח מזעם, צעק עליה מול כל שאר הבנות והעיף אותה מהאימון.

דוגמא זו, הינה שכיחה ביותר בקרב מאמנים, כאשר השחקנים והשחקניות חווים תסכול רב הוא מתפרץ ומופנה ישירות כלפי המאמן. מאחר וספורט הוא תחום מאד רגשי אשר מייצר רגעי אושר מצד אחד, ורגעי שפל ומשבר מצד שני, הספורטאים נאלצים להתמודד עם רכבת הרים ממש לא סלחנית.

כאשר הספורטאי לא מצליח לווסת עצמו או לתעל את התחושות הקשות לעבר התנהגות מיטבית כמו עבודה קשה, התעלות וכו'.
במקרים רבים אנו רואים כי הספורטאי המתוסכל מפנה את תגובתו הכועסת כלפי המאמן. על אף הקושי הרגשי שהמאמן חווה יש לזכור כי זו תגובה מחמיאה עבורו המעידה כי הספורטאי תופס את המאמן כדמות עליו אפשר להטיל את העומס הרגשי.

זה לא אומר שהמאמן צריך להסכים ולא להגיב אולם בואו נזכור מספר דברים:

1. אין פה עניין אישי כלפי המאמן, אלא מאחר והוא דמות משמעותית וזמינה עבור אותם ספורטאים, הוא גם יהיה הכתובת הראשונה לכך.

2. על המאמן "להכיל" את האירוע, לספוג אותו.

3. התגובה צריכה להיות נשלטת. כלומר על המאמן לבחור בצורה בוגרת, מושכלת ושקולה, את הדרך הנכונה והמיטבית כדי להתמודד עם הסיטואציה המורכבת הזו ולא ישר להגיב. כאשר המאמן שולף מהמותן תגובה, לרוב היא תהיה תגובה רגשית ולא מותאמת לסיטואציה, עד כדי מצב של פגיעה רגשית בספורטאי ואף השפלה מול שאר השחקנים.

4. מאמן שיודע לשמור על גבולות ברורים יוכל להגיב בהתאם לגבולות ולחריגה מהם.

ברור שזו יכולת שאינה פשוטה כלל והינה נרכשת לאורך השנים אך בהחלט ניתן לעבוד עליה וככל שהמאמן יהיה יותר רגוע לאורך האימון, מאופק וצופה את הבאות, בעל גבולות ברורים ואג'נדה ידועה הוא יוכל להגיב בצורה הטובה ביותר עבור השחקנים וכמובן עבורו.